שני לוחות הברית
כתב הבית יוסף בטור אבן העזר סימן כ"א, כתב המרדכי בפרק אעפ"י, הר"ש בר ברוך אומר אעפ"י שאין משתמשין באשה, דרך שפחות שרי, כדרך שאמרה אביגיל (ש"א כה, מא) לרחוץ רגלי עבדי אדוני. והא דמשמע בירושלמי (כתובות ה, ו) דאסור, היינו דברים של יחוד במקום יחוד. אבל במרחץ, כיון שרוב בני אדם מצוין שם, מותר. מכאן לגויות ושפחות מותרין לרחוץ אותנו במרחץ, עד כאן לשונו. ואני אומר נשתקע הדבר ולא נאמר, ודבר זה אסור להעלותו על לב, ואין ספק אצלי שאיזה תלמיד טועה כתב כן מעצמו ותלה בדבר ברבו, עד כאן לשון הבית יוסף. ורמ"א בהגהותיו החזיק לנהוג כר"ש בר ברוך עכ"ל, ושבקיה לחסידותיה בזה הענין, כי היה לו לרמ"א למחות בנוהגים כן. בפרט לפי מה שמצאתי ברלב"ג בשמואל (ש"א כה, מא) שאז ראייות הר"ש בר ברוך נדחית, וזה לשון הרלב"ג על דברי אביגיל הנה אמתך לשפחה לרחוץ רגלי עבדי אדוני, אמרה זה על צד הענוה, להורות שדי לה אם תהיה לאשה לאחד מעבדי אדוניה ותרחץ רגליו כמנהג האשה לבעלה, עד כאן לשון הרלב"ג. על כן נראה לי להחמיר, ומי לה' אלי:
שני לוחות הברית
עוד אמרו (ב"ר עה, יב), שור, זה יוסף שנאמר (דברים לג, יז) בכור שורו הדר לו. חמור, זה יששכר דכתיב (בראשית מט, יד) חמור גרם, ובן בנו של יוסף עומד לכלות את עמלק שנאמר (שמות יז, יג) ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, ובניו של יששכר יודעים מה הקב"ה עושה בעולמו שנאמר (דה"א יב, לב) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים. וצאן, אלו ישראל שנאמר (יחזקאל לד, לא) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ועבד, זה דוד. ושפחה, זו אביגיל שנאמר (ש"א כה, מא) הנה אמתך לשפחה, עד כאן לשונם: